במהלך נסיעה שגרתית של פלונית ברכבה, החליט רכבה להפתיעה, נדם הרכב בפתאומיות באמצע הכביש. פלונית אזרחית שומרת חוק, הסיטה את רכבה (כמצופה ממנה עפ תקנות התעבורה) לשולי הכביש, מחד-גיסא על מנת לאפשר את המשך זרימת המכוניות בכביש ומאידך-גיסא כדי להתקשר לגרר שיבוא להצילה. פלונית התקשרה לגרר שעדכן אותה כי יגיע בעוד מספר שעות. לעת עתה, ועד שהמשיח יגיע, הזעיקה פלונית את אביה שיתמוך בה לעת צרה, ואכן הלה הגיע כעבור מספר דקות בריצה קלה לעבר בתו. אביה של פלונית ופלונית התיישבו בפסימיות ליד המכונית התקולה וחיכו לגרר. כעבור רגעים ספורים סטתה מהכביש מכונית הנהוגה בידי אלמוני, פגעה במכוניתה של פלונית, וזאת האחרונה פגעה בפלונית ובאביה שנפצעו קשה. נשאלת השאלה: איזו פוליסת חובה חבה באחריות פיצויי נזקי הגוף של פלונית ואביה המסכנים? יש לבחון במקרה זה האם ברגע התאונה פלונית ו/או אביה הינם משתמשים ברכב לפי ס' 2א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: חוק הפיצויים) או שמא הולכי רגל. באם הם בחזקת משתמשים ברכב, ניתן לומר כי מדובר בתאונה מעורבת וכי מקום שהנפגע הוא נוהג של אחד מכלי הרכב, תביעתו תופנה אך ורק כלפי המבטח שלו ואם לא ביטח עצמו אין לו ממי לתבוע פיצויים לפי החוק. לעומת זאת, אם ייקבע כי אין בין הימצאות פלונית ואביה על הכביש להיותם משתמשים ברכב כל זיקה, יחולו הוראות ס' 2(א) לחוק הפיצויים, לפיהן על משתמש ברכב מנועי לפצות את פלונית ואביה על נזק גוף מתאונת דרכים – קרי פוליסת ביטוח החובה של רכבו של אלמוני. סוגיה זו עלתה בבית משפט המחוזי בתל אביב, בהרכב של שלושה שופטים. ( עא 1264/08 ביטוח ישיר חברה לביטוח בעמ נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ ) כאשר נפגע נוסע בתאונת דרכים המצב פשוט. מבטחת פוליסת החובה של הרכב בו נסע (ואין זה משנה מי היה אשם בתאונה) חבה את חובתה לתשלום פיצויים על נזקי הגוף. אך מה קורה במקרה המוזכר לעיל? האם ניתן לקבוע כי פלונית ואביה, הינם בגדר נוסעים ועל כן פוליסת ביטוח החובה שלהם תצטרך לשלם להם פיצויים, ובאם לאו, פוליסת ביטוח החובה של רכבו של אלמוני תהא חבה באחריות. נבהיר את הקושיה: משך שנים רבות התנהלו ויכוחים סוערים בין השופטים ברחבי הארץ וניתנו פסקי דין סותרים. חוק הפיצויים הרחיב את ההגדרה של תאונת דרכים ע''י חזקה מרבה שקבעה שבמקרה ונהג מחנה בחניה לא מוסדרת (כמו במקרה דלעיל) ובה בעת נפגע על-ידי רכב אחר, אף על פי שהרכב חנה בחניה לא מוסדרת, תיחשב התאונה כתאונת דרכים ופוליסת ביטוח חובה שלו תכסה את פיצויי הגוף להם הוא נזקק. יחד עם זאת ביהמ'ש עליון בפסקי דין מאוחרים יותר פסק כי יש צורך שההמצאות מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש מוכר ברכב. והשופטים ברחבי ארצנו? שוב הדעות נחלקו ביניהם. יש שפסקו במצב עובדתי מסוים כי חברת הביטוח של הרכב התקול חבה באחריות , ובמצב עובדתי דומה יכול ביהמש להגיע לתוצאה הפוכה מכך. בימים אלה הוכרעה המחלוקת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ע'י ההרכב המכובד: שנלר, ורדי, לבהר שרון. עד שהענין יגיע לביהמש עליון, נראה כי המצב המשפטי (לפחות לתקופה הקרובה) יהיה כלהלן: ביהמש המחוזי ברשות כבוד השופט דר קובי ורדי קבע כי על אף שרכבה של פלונית חנה בחניה אשר יצרה סיכון תעבורתי, והוא זה שפגע בהם בפועל, רכבה איננו רכב מעורב לפי ס' 3(ב) לחוק הפיצויים. שכן, לא מתקיים בענייננו התנאי המקדמי שנקבע בעבר בביהמש עליון, שהינו שימוש או ניצול ברכב כמשמעותו בחוק הפיצויים. משקבע בית המשפט שרכבה של פלונית שימש בעת התאונה כחפץ, ושהנפגעים לא עסקו בתיקון הרכב אלא ישבו מחוץ לרכב והמתינו לגרר, קבע כבוד ביהמש, לא ניתן לומר שנעשה שימוש ברכב ע'י פלונית ואביה והעובדה שרכבו הפוגע של אלמוני פגע ברכבה של פלונית שפגע בפלונית ובאביה דינה כדין פגיעה של רכבו של אלמוני בנפגעים. לכן קבע כבוד ביהמש שלא מדובר בתאונה מעורבת ושהאחריות לתאונה הינה על חברת ביטוח החובה של רכבו של אלמוני. לסיכומו של דבר השורה התחתונה היא כי היתה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, בין הרכב של אלמוני לבין פלונית ואביה. מבחינת כבוד ביהמש, הרכב של פלונית כאילו לא היה ו/או לא רלבנטי, כל זאת למרות שהוא זה שפגע בהם. נראה כי ההימצאות של פלונית ואביה ליד מכוניתם התקולה אינה קשורה בטבורה לשימוש מוכר ברכב ועל כן החבות היא על פוליסת הביטוח של אלמוני, לשמחתה של חברת הביטוח של פלונית. דור ויינברג, משרד עורכי דין
